גז"ד למכור לסמים ששוחרר מקהילה בה שהה 9 חודשים

כתב האישום שהוגש ב- 1.06.07 נגד ואליד בואב, יליד 1970 (להלן: " הנאשם") מייחס לו, החזקת הרואין שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג-1973.

על  פי כתב האישום הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו ב- 27.05.07 בשתי הזדמנויות ששעה אחת בלבד מפרידה ביניהן. בראשונה החזיק  22.16 גרם נטו הרואין מחולק ל- 29 מנות ובשנייה החזיק 7.13 גרם נטו הרואין מחולק ל- 9 מנות.

הנאשם שוחרר מחובת התייצבות בבית המשפט בישיבה הראשונה שהתקיימה ב- 21.10.07, בשל שילובו בקהילה טיפולית "רמות יהודה" (להלן: " הקהילה"), אליה נשלח על פי החלטה שיפוטית וכחלופה למעצר עד תום הליכים. בהתחשב בהליך השיקומי ועמדתם המשותפת של הסנגור עו"ד ע. יצחקי ונציג פמת"א, מר בן יוסף, נדחה מתן תשובת הנאשם.

בישיבה הנדחית הודיעו ב"כ הצדדים על הסדר טיעון. על פי ההסדר הנאשם הודה בעובדות כתב האישום והורשע בהתאם. הטיעונים לעונש נדחו ושירות המבחן, התבקש לערוך תסקיר בעניינו של הנאשם. בפועל הוגשו לבית המשפט ארבעה תסקירים, שנדרשו להתמכרותו של הנאשם לסמים והתמודדותו עם ההתמכרות (מתאריכים: 14.04.08, 28.08.08, 21.09.08 ו- 8.12.08).

עוד קודם לדיון בתסקירים, מוצאת אני להעיר שב- 17.06.08 הורחק הנאשם מהקהילה (ראו דיווחה גב' קליגאין עו"ס בקהילה) משום שבדגימת שתן שמסר לבדיקה, עם שובו מביקור בית, נמצאו שרידי סם. הנאשם הכחיש שימוש בסמים.

שירות המבחן - בתסקירו, נדרש השרות כמקובל לנסיבותיו האישיות של הנאשם, בן 39, מכור לסמים קשים כעשרים שנה. עברו הפלילי מכביד מאוד וריצה עונשי מאסר בפועל. הנאשם לא הצליח להשתחרר מההתמכרות, חרף ניסיונות גמילה שונים. בטיפול הנוכחי עשה הנאשם מאמצים ניכרים והביע נכונות לערוך שינוי בחייו. הוא הצליח לעמוד בתנאי הקהילה כתשעה חודשים. ממש לקראת סיום התוכנית, נתגלו בבדיקה שרידי סם כאמור לעיל, וההליך הופסק. הנאשם הסביר את הממצאים בטיפול שיניים רפואי, שעבר ושלל שימוש בסמים. להוכחה, המציא ב- 18.06.08 תוצאת מעבדה מבית חולים שיבא, שבדקה לבקשתו דגימת שתן. הדגימה היתה נקייה מקוקאין ומהרואין, נמצאו בה שרידי אופיאטים. חרף זאת, לנוכח חוקי הקהילה, שאוסרים על מכורים לסמים, לקבל טיפול תרופתי שמכיל חומרים ממכרים, הורחק הנאשם מהקהילה בשל הפרת חוקי המסגרת, מבלי שקיבל אחריות לכך. דחייתו מהקהילה, גרמה לנאשם  תסכול קשה,  שלטענתו לא היה מודע לאיסור.  ב- 26.06.08 הוחזר הנאשם למעצר.

על פי התסקיר האחרון מיום 8.12.08, הנאשם מבקש לסיים ההליך המשפטי, חוזר ומתחייב להימנע משימוש בסמים, ומקווה להשתלב בטיפול במסגרת מאסר במידה ויושת עליו עונש כזה.

השירות התרשם מקשייו של הנאשם לבדוק לעומק את הבעייתיות בהתנהגותו שהביאה להרחקתו מהקהילה. הנאשם מסר שלוש דגימות שתן לבדיקה בשלושה תאריכים שונים: בבדיקה ב- 30.10.08 לא נתגלו ממצאים לשרידי סם, בבדיקה ב- 3.11.08 נמצאו שרידי חשיש ובבדיקה מיום 3.12.08 לא נתגלו ממצאים לשרידי סם. שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם, לנוכח חוסר הבהירות באשר למסוגלותו לגייס כוחות, לעמוד בהליך טיפולי ולשמור על כל כלליו של הליך כזה.

התביעה -  עו"ד הבדלי, נציג פמת"א הגיש את גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם  במ/1 המשקף את העבירות הרבות מאוד בהן הורשע הנאשם אותן ביצע החל מראשית שנות ה-90, שגם מאסרים על תנאי ובפועל לא הרתיעו אותו.  בנוסף הגיש התובע מאסר על תנאי בר הפעלה בן שמונה חודשים שהושת על הנאשם ב- 20.07.05 בת"פ 3075/05 של בית משפט זה. לטענת התובע חומרת העבירה נשוא הרשעת הנאשם בתיק זה, מקבלת משנה חומרה בהתחשב בעברו המכביד, סוג הסם שחולק ל- 38 מנות. הוא ביקש ליתן משקל לחומרה לחזרתו של הנאשם לשימוש בסמים, תוך כדי טיפול גמילה ומעצר, כמשתקף מתוצאות בדיקות השתן והעדר המלצה טיפולית.

התובע ביקש לגזור על הנאשם מאסר ממושך שעיקרו לריצוי בפועל, ויתרתו על תנאי ובנוסף לחיובו בתשלום קנס.

ההגנה- הסנגור, עו"ד ע. יצחקי, ביקש באופן טבעי להתחשב במרשו הנתון במעצר מזה כתשעה חודשים לאחר ששהה בקהילה תשעה חודשים עד שהוחלט על הדחתו ממנה. בנוסף לכך יש ליתן משקל לקולא להודאה ולעובדה שבדגימות שתן שמסר לבדיקה לא נמצאו סמים קשים. לדעתו יש מקום להתחשב בטענת הנאשם באשר למקורם של שרידי האופיאטים שנמצאו בבדיקה, היכולים להתיישב עם שימוש במשכך כאבים שניתן לנאשם עקב טיפול שיניים.

בנסיבות אלה ראוי לדעת הסנגור, שעונש מאסר, אם אכן יושת, יהיה מתון.

הנאשם פנה לבית המשפט וביקש לקבל שמאז מעצרו לא השתמש בסמים. באשר לבדיקת השתן האחרונה שנערכה בבית המעצר, בה התגלו שרידי חשיש, טען שנכלא בתא עם עשרה אסירים אחרים שהשתמשו בסמים וייתכן שהרחת עשן הסם גרמה לזיהום הדגימה שמסר לבדיקה. 

לאחר ששמעתי הטיעונים, עיינתי בתסקירים, במסמכים ובאסמכתאות ושקלתי מכלול הנסיבות, הגעתי למסקנות כדלקמן:

1. ככלל המחוקק החמיר בעונשיהם של עוברי עבירות סמים מסוג פשע וקבע לצידן עשרים שנות מאסר כעונש מקסימאלי. נפיצותן של העבירות מוכיחה שאימת הדין והסנקציה הקבועה בסעיף אין בה להרתיע, והיא לכשעצמה לא עושה למיגור הנגע. משכך - על מנת להוציא מהכוח אל הפועל התכלית החקיקתית וליישם מטרת המחוקק, מחויב בית המשפט בהטלת עונשים כבדים על עברייני סמים. כך פסקו בתי משפט על כל ערכאותיהם והדברים ידועים. רק לשם הדגמה אפנה לפסק דינו של  כבוד השופט חשין בע"פ 6029/03, מדינת ישראל נ' שמאי, פ"ד נח(2), 734, בעמ' 738-739 כדלקמן:

" נגע הסמים אוכל באוכלוסיה שלנו בכל פה; והחברה הכריזה עליו מלחמת חורמה ומצפה שהעונשים שיגזרו על ידי בתי המשפט בשל עבירות סמים ישתלבו במאבק הכולל להדברת הנגע. עונש הולם למחזיקי סמים שלא-לשימוש-עצמי-קרי: למשולבים במערך ההפצה - מכוון לקבוע בהכרת הכל את החומרה היתירה שאנו מייחסים להפצת הסמים, ולהרתיע עבריינים בכוח מלשלוח ידם בפעילות ההפצה. שתי תכליות מרכזיות אלו ניתן להשיג רק על ידי הטלת עונשים חמורים... כך, למשל, מורה ההלכה כי בקביעת עונשם של עברייני סמים יש להתחשב, בעיקר, בחומרת העבירה ובצורכי ההרתעה... הדגשנו, לא אחת, כי במציאות המצערת שנוצרה אצלנו צריכים העונשים בעניין הסחר בהירואין להיות חמורים ולשאוף, במידה רבה יותר מן המקובל בעבר, אל העונש המקסימלי שנקבע בחוק. כן קבעה ההלכה, כי בעבירות סמים נסוגים השיקולים האישיים של העבריין מפני שיקולי הנזק הקשה שהשימוש בסם מביא על המשתמשים בו."

2. אין חולק שיש מקרים בהם גמילה ושיקום עשויים לקדם את האינטרס הציבורי יותר מענישה על פי מידת הדין. לא כך הוא ביחס לעבריין שהורשע בעבר, שממשיך לבצע עבירות חרף מאסרים קודמים שריצה וחרף עונשים מותנים. במקרה כזה נדחה האינטרס האישי - שיקומי, שכן, תגובה סלחנית כלפי העבריין תשמש מסר הרתעתי שלילי ועלולה לערער את אמון הציבור בתפקודן השוויוני של רשויות האכיפה.
3. למרות החומרה - בית המשפט הגוזר את הדין לא מתעלם מהנאשם הספציפי שבפניו ונסיבותיו האישיות, תהא העבירה נשוא הרשעתו חמורה ככל שתהא, ראו בהקשר זה רע"פ 5833/05 אבו זיאדה נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 4385 , 4386 (2005), מפי כבוד השופט א' לוי.
4. במקרה שבדיון: הנאשם שקוע בהתמכרות רבת שנים לסמים קשים. הדחף לסם חזק ממנו עד כי עונשי מאסר קודמים שריצה, ומאסר מותנה לתקופה ממושכת, לא הרתיעו אותו מלחזור ולהחזיק בסם בכמויות מסחריות. העבירה נשוא הרשעתו בוצעה בנסיבות חמורות בהתחשב בסוג הסם שהוא הקשה והממכר שבסמים, הכמות הגדולה (30 גרם) שהיתה מחלוקת ל- 38 מנות והעובדה שהחזיק אותם על גופו וביתו אשר נתגלו בהפרש זמנים קצר מאוד (שעה בלבד).